בכפר באן נאם קם שבמחוז פאנג־נגה ניצב גן זיכרון לאסון הצונאמי של 2004. קיר בטון מעוגל מדמה את הגל, ומולו הוצבה סירת דיג שנפגעה באסון. זהו מקום לעצור בו בכבוד ולהכיר את סיפורם של תושבי החוף.

במשך יותר מ־400 שנה הייתה איוטהאיה בירת ממלכת סיאם, עד שצבא בורמה כבש ושרף אותה בשנת 1767. העיר ננטשה ולא נבנתה מחדש באותו מקום, אבל שרידי המקדשים והארמונות שלה נשארו. כיום אפשר לטייל בין המבנים החרבים בפארק ההיסטורי ולראות מקרוב את שרידי העיר העתיקה.

בבתים תאילנדיים מסורתיים הגג הגבוה והמשופע עוזר למי הגשמים לזרום במהירות. המבנה גם מאפשר לאוויר לנוע ומקל על ההתמודדות עם החום והלחות. יחד עם בתים שמוגבהים על עמודים מפני הצפות, זו דוגמה לבנייה שהתאימה את עצמה לאקלים המקומי.

אחרי נפילת איוטהאיה ב־1767 בחר המלך טקסין בתונבורי כבירה החדשה. ארמונו הוקם שם ב־1768, על הגדה המערבית של נהר הצ׳או פראיה. כיום הארמון ההיסטורי נמצא בתחומי מטה הצי המלכותי התאילנדי.

הלוטוס הוא סמל מוכר בבודהיזם, והוא מזכיר צמיחה מתוך המים הבוציים אל פריחה נקייה. בתאילנד מגישים פרחי לוטוס כמנחה במקדשים וכאות של כבוד ואמונה. לכן תראו את צורתו גם בפסלים, בעיטורים ובחגיגות מסורתיות.

דגל תאילנד בעל חמשת הפסים נקבע ב־1917 בימי המלך ראמה השישי. הפסים האדומים, הלבנים והכחול המרכזי מסודרים באופן סימטרי, כשהפס הכחול רחב מהאחרים. לפי ההסבר הרשמי, האדום מסמל את האומה ואחדותה, הלבן את הדת והכחול את המלוכה.

במקדש ואט פו בבנגקוק נשמרות 1,431 כתובות אבן שנוצרו בשנים 1831–1841. הכתובות מתעדות ידע בתחומים שונים, וביניהם גם איורים וטקסטים על עיסוי תאילנדי. אונסקו כללה את האוסף בתוכנית ״זיכרון עולם״ לשימור מורשת כתובה.

שמה של סיאם שונה לראשונה לתאילנד ב־1939, כחלק מהדגשת הזהות הלאומית, ונקבע שוב ב־1949. המילה ״תאי״ מציינת את העם התאילנדי ונושאת גם את המשמעות ״חופשי״. לכן השם ״תאילנד״ מוכר גם כ״ארץ החופשיים״.

קאו לאק היה אחד האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר בצונאמי של 2004. במשך שנים אנשים הניחו תמונות, פרחים וחפצים אישיים על העצים לאורך החוף, כדי לזכור את יקיריהם שלא חזרו. לצד הנוף היפה, פינות הזיכרון האלה מזכירות את האנשים ואת הסיפורים שנותרו מאחור.

בדרך שמטפסת מפוקט לפאטונג ניצב מקדש קטן המוקדש לרוח השומרת על הגבעה. נהגים מקומיים נוהגים לצפור כשחולפים על פניו, ויש שצופרים שלוש פעמים כאות כבוד ובקשה לדרך בטוחה. זו מסורת מקומית של חלק מהנוסעים, ולא כלל מחייב ברחבי תאילנד.

במסורת התאילנדית הראש נחשב לחלק מכובד במיוחד בגוף. לכן מגע בראשו של אדם, גם ליטוף של ילד שאינכם מכירים, עלול להיחשב לא מנומס. חיוך או ברכת ״וואי״ הם דרך נעימה ובטוחה יותר להביע חיבה וכבוד.

בתאילנד שחור מזוהה לעיתים עם אבל, ולכן לא תמיד ירגיש מתאים לאירוע חגיגי מסורתי. באירועים כאלה רואים לא פעם צבעים בהירים ועליזים, אך קוד הלבוש משתנה לפי המשפחה והמקום. אם הוזמנתם לטקס או לחתונה, כדאי לשאול מראש מה מקובל ללבוש.